עיראק לאור פיגועי הטרור האחרונים.

פרד ווטסון.

הפיגוע החבלני אתמול בעיראק, ממנו נהרגו 160 אזרחים בעיראק, החזיר לחדשות את מצבם הקשה של העיראקים. הוא מזכיר לכל העולם את המחיר שהמוני עיראק משלמים כתוצאה של הכאוס שמלחמת ארצות הברית-בריטניה הביאו על עיראק במלחמתם כנגד צאדם חוסין. עיראק לא היוותה איום לעולם. דבר זה הוכח עתה מעל לכל ספק. אז מה הושג במלחמה זו? אין "דמוקרטיה", אין יציבות. הכלכלה במשבר אימים, מצבם של ההמונים גרוע לאין שעור ממה שהיה קודם למלחמה. ומה שגרוע יותר מבחינת האימפרילאיסטים היא העובדה שארגון אל קעידה שקודם לא היה פעיל בעיראק בתקופת צאדם חוסין, הקים שם עתה בסיסים. זאת התוצאה האמיתית של "המלחמה בטרור", כפי שמכנים זאת האימפריאליסטים.

האימפריאליסטים ובמיוחד האמריקאים, מבטיחים כי בקרוב עיראק תנוהל על ידי אדמניסטרציה עיראקית, שתבחר באופן דמוקרטי על ידי המוני עיראק, על בסיס חוקה דמוקרטית. ב1 למרס, המועצה השלטת , הסכימה לחוקה זמנית, אשר על בסיסה תתקיימנה בחירות עד סוף השנה, או בראשית השנה הבאה. לאחר מכן תוקם לדבריהם אסיפה מכוננת וחוקה קבועה. יש הקוראים לזאת הצלחה, משום שהצפייה הייתה כי המועצה לא תצליח לייצר שום דבר. אולם למעשה החוקה הזמנית אינה פותרת מאומה. למשל אין היא מבהירה כלל וכלל מה הוא הסטטוס של הכורדים. היא מאפשרת להם לשמור את המליציות שלהם, אך אין מילה על הסטטוס הסופי שלהם. אין שום אינדיקציה איזה סוג של מדינה עיראק עומדת להיות, אך היא כבר מבהירה שהחוק הבסיסי יהיה החוק האיסלאמי.

אולם אפילו תומכי הרעיון של חוקה זמנית, קיבלו אתמול זעזוע לאחר הפיגועים. בשני פיגועים נפרדים למעלה מ170 שיעים נהרגו. הם היו חלק מההמונים שחגגו את האשורה. חג שתחת משטרו של צאדם חוסין היה אסור. אולם עתה בפעם הראשונה הותר לשיעים להשתף בפסטיבל שמקורותיו הם ראשית האיסלאם והחלוקה שבין השיעים לסונים. מאות נוספים נפצעו באותו יום ופעולות חבלה היו גם בקואטרה שבפקיסטן, כאשר אותה יד עומדת מאחורי הפיגועים.

 עד כה אף אחד לא לקח על עצמו את האחריות להתקפות אלו, אולם יש המצביעים על אלקאידה או על פאונדמנטליסטים סונים אחרים, ולנו אין בעייה להאמין בכך.

פיגועים אלו הם התקפה פחדנית על אזרחים חפים מפשע, גברים, נשים וילדים ויש לגנותם בכל פה. אין שום אפשרות לראות בהם צורת מאבק לגיטימית כנגד האימפריאליזם האמריקאי. הפאונדמנטליסטים הקיצונים מתנהגים כפשיסטים, ויש להם את המנטליות של פשיסטים. אין להם שום דאגה לגורלם של בני מעמד הפועלים. כן הם "אנטי אימפרילאיסטים", אולם ללא כל תוכן מתקדם. יש להם את האגאנדה הריאקציונית שלהם. אנו רואים אותה במקום אחר בו הם הגיעו לשלטון במדינה השכנה אירן, שם הם הקימו משטר ריאקציוני המדכא את מעמד הפועלים.

המטרה של פיגועים אלו ללא כל ספק היא לגרום לחוסר יציבות של עיראק. באוגוסט שנה שעברה השיעים סבלו מהתקפה קשה בנאג'ף שם נהרגו 80 בני אדם. במחצית פברואר נוכחנו בהתקפה דומה על הכורדים בצפון כאשר 109 נהרגו בשתי התקפות על המפלגות הכורדיות הלאומניות העיקריות, "האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן", ו"המפלגה הכורדית הדמוקרטית".

הקיצוניים הפנטים העומדים מאחורי המתקפות מנסים ליצור קונפליקט בין הקהילות השונות ממנה מורכבת עיראק. הם מנסים להקים את הסונים מול השיעים, את הכורדים כנגד הסונים וען הלאה. זהו תימרון נפשע ממנו העובדים של עיראק אינם יכולים להרוויח דבר ללא כל קשר מאיזה רקע דתי הם באים. פעולות אלו מנוגדות למסורת הארוכה של עיראק שבה תמיד הייתה אחדות לאומית שמנעה פילוגים מסוג זה. רוברט פיסק בעיתון האינדיפנדנט האנגלי ב3 למרס מסביר:" מעולם לא הייתה בעיראק מלחמת אזרחים, מעולם לא שמעתי מילים קשות המוטחות בין סונים לשיעים על רקע מוצא דתי". מסורת זאת עשויה לעבוד כנגד הפאנדומנטאליסטים הקיצוניים המנסים לפלג על רקע דתי ולאומי, אולם יש לקחת את שארע אתמול כאות אזהרה להמוני העם העיראקי.

הבעייה בעיראק הנה כי כל הכוחות הפוליטיים המאורגנים מייצגים קבוצות לאומיות או דתיות. לתנועת העובדים אין כל ביטוי ממשי.

מפלגות השמאל  חלשות ומפולגות . המפלגה הקומוניסטית בעיראק ממלאת תפקיד שערורייתי כאשר היא פועלת כחברה במועצה המושלת. למעשה היא משתפת בכך פעולה עם הכיבוש. מסיבה זו היא הותקפה בפעולת טרור ומספר משרדיה נפגעו מפצצות.

זה משאיר את היוזמה בידי הקבוצות הבורגניות והזעיר בורגנויות ובמיוחד לכוהני הדת המוסלמים. בארץ בה כ 60 אחוז מהאוכלוסייה היא שיעית, זה יוצר מצב מסוכן. כוהני הדת השיעים יכולים לקרוא לבחירות המבוססות על שלטון הרוב, אשר יתן להם את השליטה בכל פרלמנט שיקום בעתיד. הסונים כבר הגיבו כאשר הם דורשים נציגות שווה לכל הקהילות. בינתיים הכורדים נאחזים ב"אוטונומיה" השבירה שלהם.

על בסיס הקפיטליזם, זהו מצב שיגרום להתפוצצות. אף אחת מהבעיות הניצבות לפני העובדים והעניים לא תפתרנה כל עוד השלטון בידי אליטה בורגנית, בין אם זו קשורה לכוהני הדת או עם האימפריאליזם האמריקאי. מציעים להמונים פרוגראמה של הפרטה נרחבת. זה יחד עם ההפצצות של חלקים ניכרים ממבנה התשתיות מוליך לחלום זוועה.

לפחות 50 אחוז מהאוכלוסייה העובדת היא מובטלת ו 60 אחוז חיים מתחת לקו העוני. האינפלציה מגיעה כבר עתה ל15 אחוז לחודש. מידי שבוע יש הפגנות של המובטלים בבגדאד וובצרה שבדרום. האפליה פוגעת ללא כל אפליה בכל הקבוצות ללא קשר למוצא דתי או לאומי. האדמינסטרציה החדשה מושחתת ודואגת למקומות עבודה ל"חברה" שלה. כל אחת מהמפלגות המשתתפות במועצה המושלת משתמשת במתודה המושחתת הישנה של דאגה לקרוביה ותומכיה. בחלקים ניכרים של הארץ עדיין אין חשמל ובמקומות מסוימים עדיין אין אספקה סדירה של מים.

מה שקורה למערכת החינוך מעיד על מצב העיניים הממשי. לפני 20 שנה לפי סטטיסטיקה של האו"ם, כמעט 100 אחוז מילדים בגיל המתאים למדו בבתי ספר יסודיים. כך שאפילו לילדים העניים ביותר הייתה גישה לחינוך. עתה אחוז זה מגיע ל65 אחוזים בלבד. תלמידים רבים נאלצים לעזוב את בתי הספר כדי להרוויח מספר פרוטות למחייתם. במשך המלחמה 2700 בתי ספר הופצצו ונשרפו. אלו שלא ניזוקו במצב תחזוקתי גרוע מאוד והם זקוקים לשיפוצים או בנייה מחדש.

עובדה זו כלשעצמה מלמדת מה המשמעות של "התרבות" אותה הביא בוש לעיראק. אם זה לא דיו, הרי פועלים המוחים כנגד מצבם ניצבים מול הברוטליות של חיילי הכיבוש. לאחר נפילתו של צאדם חוסין, הפועלים החלו להתארגן. אחד מארגונים אלו היה ארגון המובטלים. אחד ממנהיגיו הוא קאסם מאדי. הוא ארגן פעולת מחאה כנגד הדרך בה נוהגים במובטלים. התגובה של הכובשים הייתה לעצור אותו יחד עם עוד 20 מפגינים , להחזיק אותם במעצר למשך כל הלילה תוך גילוי יחס משפיל .

הטרגדיה היא שאין שום כוח פוליטי המסוגל לאחד את הפועלים מכל הקהילות על בסיס פרוגראמה לוחמת. בווקום זה פורחים כוחות ריאקציונים, ועל רקע זה יש להבין את הפיגועים האחרונים.

יש עוד צד לתמונה העגומה. על אף שכוחות ארצות הברית אינם מעורבים ישירות בפיגועים( זאת למרות שיש שמעלים תיאוריות קונספרטביות כי ארצות הברית היא שעומדת מאחורי הפיגועים מסיבות שלה), הפיגועים מסייעים לכוחות האימפריליסטים. יש הטוענים שמכאוס ושנאה אתנית יכולה רק ארצות הברית להרוויח שכן היא תוכל לכפות במצב כזה את תוכניותיה. אולם מה שזה מוכיח הוא, כי בעוד האימפריאליסטים והטרוריסטים נאבקים אחד בשני, בו זמנית הם גם מסייעים זה לזה. הטרוריסטים מצדיקים את פעולותיהם בנוכחות האימפריאליסטים ואילו האימפריאליסטים מצדיקים את נוכחותם בפעולות הטרוריסטים.

המרקסיסיטים מתנגדים לכיבוש האימפריאליסטי של עיראק. אנו גם מגנים את הפיגועים הרצחנים של אתמול. עלינו לזכור תמיד כי האחריות הגדולה למצב נופלת על שכם האימפריאליסטים. הם שבאו לעיראק כדי למלא אחר האינטרסים שלהם, הכלכליים, צבאיים ואסטרטגיים. אנו הזהרנו כי לכבוש את עיראק לא יהיה קשה במיוחד עבור מכונת המלחמה האימפריאליסטית, אולם לשמור על כיבושה יהיה הרבה יותר קשה מאשר המוח הפשטני של בוש או ראמפסלד יכול להעלות על הדעת.

אנו הסברנו, כי התפקיד של השלכתו של צאדם חוסין הוא התפקיד של העם העיראקי ובמיוחד של הפועלים העיראקים. עתה אנו רואים את הסיבוכים הנוראים שהמלחמה והכיבוש הביאו. אולם זה עדיין לא מאוחר. יש פועלים ישרים. יש פעילים טובים במפלגות שונות כמו במפלגה הקומוניסטית ובמפלגת הפועלים הקומוניסטית ובתנועה של העובדים הקומוניסטים בעיראק. יש עובדים המנסים לארגן איגודים מקצועיים. הם עובדים במצב קשה מאוד. אלו הם האנשים שיבנו את הכוח של המרקסיזם האותנטי. התפקיד הוא קשה, אולם זאת הדרך היחידה שתחזיר את התקווה להמוני העם העיראקי.

ה3 למרס 2004