ארגנטינה: הכינוס הארצי של אסיפת הפועלים-צעד אדיר קדימה.

ביום שבת ה16 לפברואר, אלפי פועלים, מובטלים וחברים באסיפות העממיות, נפגשו בכיכר פלזה די מיו, בבירת ארגנטינה, בואינס איירס. הייתה זו תחילתה של הפגישה של האסיפה הארצית של הפועלים, העובדים והמובטלים. ביום שלמחרת, אלפיים נציגים נבחרים נפגשו בתיאטרון קולוניאל אולאנדא. הם ייצגו ארגוני עובדים מכל רחבי הארץ, כולל סניפים מקומיים של איגודים מקצועיים,קבוצות של פועלים הנאבקים כנגד מעבידים ספציפיים, נציגי האסיפות העממיות בשכונות העובדים והעניים.

הפגישה הייתה  נקודת השיא, עד כה, של תנועת ההמונים אשר החלה עם ההתפרצות המהפכנית ב 19       וב 20 לדצמבר. תנועה המתפתחת לא רק מבחינת צורת ארגוניות, אלא גם מבחינת המסקנות הפוליטיות שהיא מסיקה.

האסיפות העממיות אשר נפגשו שבוע קודם לכן בשכונות של העובדים, מכסות כיום את כל עיר הבירה וכן אזורים בשולי העיר ואף במחוזות  נוספים. החל מה12 לינואר, האסיפות העממיות בשכונות, החלו להיפגש אחת לשבוע, בימי ראשון, על מנת לתאם עמדות ולדון יחד  על השאלות הניצבות לפני התנועה.

פגישות אלו של נציגי אסיפות  השכונות גדלו למידה בה כל אסיפה מקומית מגיעה עד ל3000 עד 4000 משתתפים. דוחות בדבר פגישות דומות מגיעים גם ממחוזות אחרים. כך למשל ידוע כי  נציגים המייצגים עשרים וארבע אסיפות שכונתיות נפגשים באופן קבוע ברוסריו.פגישות אלו דנות בפרוגרמות של האסיפות המקומיות ובביקורת על מידת ביצוע הפעולות שהוחלט עליהן בפגישות הקודמות.

כל  משתתף באסיפות העממיות רשאי לדבר 3 דקות אך באספות הבין אזוריות רק נציגים של אסיפות שכונתיות או קבוצות עובדים מאורגנות רשאים לדבר. בסיום הפגישה ההצעות מובאות להצבעה.

תחילה אסיפות אלו עסקו רק במאבק כנגד ה"קוראליטו" (הצו הממשלתי על  ההקפאה של החסכונות), אולם עתה הן מעלות פרוגרמות המעלות דרישות המתנגדות לכל אספקט של השליטה הבורגנית. תביעות אלו כוללות אי  תשלום החוב לנושים האימפריאליסטים, הלאמת הבנקים, הלאמה מחודשת של שירותי האספקה הציבוריים ( חשמל מים), בחירת השופטים על ידי ההמונים וכו'.

. האסיפות העממיות ותנועת הפועלים

. החשוב אולי מכל, היא העובדה כי האסיפות העממיות החלו לנוע לקראת יצירת קשר הדוק עם המובטלים ועם העובדים המאורגנים. מזה מספר שנים קיימת בארגנטינה תנועה מיליטנטית מאוד של הפועלים המובטלים החוסמים כבישים ודורשים עבודה וקצבות אבטלה. ה"פיקטארוס" כפי שאלו מכונים, ארגנו עד כה שתי פגישות ארציות ביולי ובספטמבר שנה שעברה, על מנת לתאם את המאבק. הפגישה המחוזית של האסיפות העממיות החליטה להצטרף לשני מצעדים של הפיקטארוס שנערכו ב28 לינואר   וב 5 לפברואר. מצעדים שקיבלו תמיכה עממית נרחבת  ביותר. לאחרונה נוסחה סיסמה חדשה המביעה את האחדות הצומחת בין האסיפות העממיות  ובין הפיקטרוס: "פיקט  וסירים הם  אותו מאבק".             ( ב"פיקט" הכוונה לקווי השמירה אותם מארגנים המובטלים בעת שחוסמים כבישים). יתר על כן האסיפות העממיות של השכונות יצרו קשרים עם קבוצות של פועלים במאבק, למשל עובדי הטקסטיל ב"ברוקמאן" אשר תפסו את המפעל על מנת  למנוע פיטורים והם תובעים את הלאמת המפעל בפיקוח הפועלים. תנועת הפועלים המאורגנת  באיגודים המקצועיים, הנשלטים על ידי הפרוניסיטים עד כה לא משתתפת במאבקים אלו.  זאת למרות שבשלוש השנים האחרונות היו 8 שביתות כלליות.  פועלים מאיגודים משתתפים באופן אישי באסיפות של השכונות.אחת הסיבות להעדר שביתה כללית בימים אלו היא האבטלה שהגיעה כבר ללמעלה מ 20%, סיבה אחרת כאמור  היא ההנהגה הנוכחית של האיגודים המקצועיים. בעיקר של ה"ס.ג.טה".

מסיבה זו, ההצלחה של ארגון  אסיפת פועלים ארצית הנה צעד אדיר קדימה. הרקע לקריאה לכינוס הנו כדלקמן: הכינוס של הפיקטרוס בספטמבר החליט לקרוא לאסיפה ארצית של נציגים נבחרים, נציג אחד לכל 20 עובדים מובטלים. אולם פגישה זו לא יצאה אל הפועל, משום ששני ארגונים בעלי השפעה סירבו לקרוא לה. ארגונים אלו הם ה "סי.סי.סי" ( תנועת המאבק המעמדי המיליטנטי) המונהגת על ידי אלדרטה, וכן פדרצית המאבק למען עבודה ומגורים הקשורה לאיגוד המקצועי הסי.טי.אה, המונהגת על ידי ד'אליה. מנהיגי ארגונים אלו עסוקים בימים אלו בשיחות עם הממשלה, כיצד לחלק את  כספי התמיכה במובטלים ( תרגיל שנועד להחליש את מאבק המובטלים)

הקריאה לכנס ארצי של הפועלים.

 בתקופה של החרפת המאבק המעמדי, החלק היותר פעיל של תנועת הפיקטרוס החליט לקרוא לכינוס ארצי שלישי של  אסיפות הפועלים .  חלק זה  כולל  את הארגונים של המובטלים מכל הארץ, רבים מהם קשורים למפלגות שמאל כמו "המפלגה הקומוניסטית", "מפלגת הפועלים", ה"אמ.ס.טי" , ה"פי.טי.אס"  ומפלגות אחרות. הם פנו לעובדים, לארגונים מקומיים של האיגודים המקצועיים, ולאסיפות העממיות וקראו לפגישה של נציגים נבחרים. כתוצאה מקריאה זו התפלג ה"סי.סי.סי". אחד מהמנהיגים של תנועה זו, ראול קאסטל, הנמצא במעצר בית, קרא להצטרף לכינוס הארצי, והוא גורש מהתנועה של ה"סי.סי. סי" מסיבה זו. כינוס האסיפות של עיר הבירה החליטו להישאר בפאלזה די מאיו למשך הלילה של יום שישי ה15 לפברואר, לאחר שהשבועון שלהם "קאסאראולאז" (  מחאת הסירים והמחבתות)  קרא לברך את הנציגים הנבחרים של כנס הפועלים שהתכנס בשבת ה16 לפברואר.  מהשעות המוקדמות של הבוקר של יום השבת, אלפי אנשים חיכו בכיכר פלאזה דה מיו למצעד הנציגים הנבחרים של ארגוני העובדים שהגיעו למקום. מצעד שחבריו  קראו  בקצב  ובמחיאות כפיים סיסמאות מאבק. לכנס הגיעו משלחות נציגים משני מקומות חשובים. עובדי הטקסטיל מ"בורקמן " מבואינס איירס, ועובדי בית החרושת לקרמיקה "ז'נון"  מנגואין.הם הגיעו עם בנרים גדולים האומרים: " ז'נון ובורקמן נתפסו והם  בפיקוח הפועלים".

משלחות אלו צעדו בראש מורם בכיכר בעוד הקהל מריע ומכה בתופים. לדברי הצופים המתח באוויר היה מחשמל. משלחות נציגים באו גם מכל רחבי הארץ מהמחוזות של סנטה פה, ניוגוין, צאקו, טוכמן, ריו נגרו, קורדובה, לא ריזואה, סלטה, ג'וגאי. בפינה בכיכר הייתה במה, עם בנר ענקי הקורא:" כנס ארצי של הפועלים ( מובטלים ועובדים)". בחזית היה מקום מיוחד לנציגים שנבחרו ואשר היו מוגנים על ידי משמרות פועלים מצוידים באלות ובצינורות מתכת. הפגישה ההמונית החלה אחר הצהרים. עשרות נציגים מכל רחבי הארץ עלו לבמה, לכל נציג הוקצבו עשר דקות.

ביום ראשון נמשכה הפגישה בהשתתפות הנציגים בלבד, בתיאטרון קולוניאל אבאלאנדה. 2000 צירים  נוכחו באולם. הם ייצגו לפחות 20,000 אולם היו כאלו שייצגו הרבה הרבה יותר.

אחת מהשאלות שדנו בהן הייתה כיצד הפועלים יכולים לפתור את המשבר. החלטה שנשלחה על ידי האיגוד המקצועי של בית החרושת בנגויאין הכולל את בית החרושת "ז'אנון", יחד עם החלטה של המובטלים מנגיאוין אמרה כי אחדות המאבק  בין המובטלים והעובדים יחד עם מעמד הביניים המתרושש היא תנאי הכרחי למציאת פתרון של העובדים למשבר. הם הוסיפו כי רק העובדים יכולים לפתור את המשבר. העובדים המייצרים את כל העושר של האומה, המסיעים את כל המוצרים, המפעילים את כל הכלכלה מיצור נפט וגז ועד הבנקים, יחד עם המובטלים השולטים על הכבישים, יחד עם העובדים בשכר בעיריות הם הכוח החברתי היחידי לו יש  פתרונות למשבר הקפיטליסטי. משלחת עובדי" ז'אנון " גם הבטיחו כי יפעלו בקרב חברי השורה של האיגודים המקצועיים על מנת לזכות בתמיכה למרות הנהגתם הנוכחית.

כוח פועלי

הכינוס הצביע על ההחלטה המצביעה על כך שממשלתו של דואלדי היא האויב של מעמד הפועלים וכי הפתרון למשבר דורש את גרושם של דואלדי וחבריו הגנבים המשתתפים בממשלתו. הכינוס דחה כל ניסיון להסכמה ל"חוזה חברתי" בין העובדים למעבידים שנועד לשאוף את ארגוני העובדים לתמיכה בממשלה. הנקודה הרביעית בהחלטה אומרת: " עלינו לקחת לידנו את כל ההחלטות ביחס לעבודה,חינוך, בריאות, דיור. משמעות הדבר כי ארגוני המאבק חייבים להפוך לאלטרנטיבה בארץ. מעמד הפועלים המייצר את כל הקיים הוא האלטרנטיבה היחידה למשבר הכלכלי".

החלטה זו למעשה מכירה בכוח הפועלים לשתק את המדינה. אחת מהסיסמאות קראה: להיאבק, ולזכות. כל הכוח לפועלים!. ההחלטה גם קראה ל"סי.סי.סי"  וה"סי.טי.א" להפסיק להידבר עם הממשלה ולהצטרף למאבק.

הפרוגרמה שאושרה קוראת לדברים הבאים:

�     לשחרר מייד את ראול קאסטל, אמיליו אלי, פירשלטה וכל החברים האסירים האחרים. לבטל את האשמות כנגדם וכנגד כל הלוחמים האחרים.

�     יועמדו לדין ויוענשו הרוצחים שרצחו  את המפגינים ב19 וב20 לדצמבר .  יועמדו לדין הרוצחים של החברים בסאלטה (ג'וסטינו גומז, וורון, באריוס וסאנטילן).

�      ביטול החוב החיצוני.

�                  הלאמת הבנקים והחברות העיקריות.

�                  הלאמת קרנות הפנסיה.

�      ביטול כל הפיטורים

�      הלאמה בפיקוח הפועלים את כל החברות שנסגרו או פיטרו פועלים. לפתוח את כל החברות הסגורות באותם תנאי עבודה.

�      החזרת כל הפיקדונות לחוסכים הקטנים.

�      מאבק למען עבודות ממשיות וקבועות, חלוקת שעות העבודה מבלי להוריד בשכר

�      שכר מינימום צמוד לאינדקס המחיה

�      סילוקו של דואלדי  וקרן המטבע הבינ"ל. למען ממשלת פועלים.

פרוגרמה זו שהנה למעשה פרוגרמה של המהפכה הסוציאליסטית, עברה בהצבעה של הנציגים בכנס הפועלים הארצי.ההחלטה המלווה אותה מסבירה כי  הממשלה הנוכחית היא בלתי חוקית ופועלת כבובה של הכוחות השודדים את ההמונים.

תוכנית הפעולה המלווה את הפרוגרמה קוראת לחיזוקם של המחסומים של המובטלים. קוראת ליום פעולה ב20 לפברואר על מנת לציין את תאריך ההתקוממות.קובעת יום פעולה ארצי כנגד חברות הנפט הפרטיות. דורשת שישתמשו בכל הרווחים שלהן  לטובת יצירת מקומות עבודה וכי החברות תולאמנה.   קובעת יום מצעד לשחרור האסירים  היא גם קבעה את השני לאפריל  כיום כנס ארצי נוסף של הפועלים.

ביום ראשון בערב, נציגים מהכנס הארצי של הפועלים באו לכנס השישי האזורי של  האסיפות העממיות של מחוז בואינס איירס על מנת להסביר את ההחלטות שהתקבלו. הכנס האזורי מצדו החליט לתמוך בהחלטות הכינוס הארצי של הפועלים. הכנס האזורי קרא ל:

�      כנס ארצי של האסיפות העממיות בשכונות בעירם ובמחוזות.

�      הורדת דואלדי והתוכנית שלו. למען ממשלה  של האסיפות העממיות, הפועלים והמובטלים.

המעמד השליט מפוחד:

שאלת המפתח במצב הקיים  איננה רק הפרוגרמה שאושרה, אלא כיצד  לשכנע את הפועלים המאורגנים לתמוך בה. המשבר הכלכלי המעמיק יביא סקציות נוספות של הפועלים להצטרף למאבק על מנת להגן על מקום עבודתם. בתוך המאבק הם ילמדו כי ניתן להגן על מקום עבודתם רק על ידי החלפת השיטה הקפיטליסטית עצמה בשיטת ייצור מולאמת בפיקוח הפועלים עצמם.

מנהיג  של האיגוד המקצועי הסה זה טה, סן לורנצו,   אמר ביום שבת במצעד: " מעמד הפועלים ,ובמיוחד החלק התעשייתי שלו, חייב לתפוס את המקום המרכזי במאבק המתפתח" . מנהיג האיגוד המקצועי של הקרמיקה בנגואין הדגיש  כי על מנת להצליח במאבק יש לזכות בפועלים המאורגנים. הוא אמר:" לעמוד ולמחות מחוץ לבתי הזיקוק הוא רעיון טוב, אולם טוב יותר אם נביא את עובדי מפעלי הזיקוק ואת עובדי החשמל  להצטרף אלינו. להפגין ליד הבנק, זה טוב. להניע  את עובדי הבנק שיצטרפו לשביתה, עוד יותר טוב". בימים אלו מאיימים עובדי המכוניות והעובדים בשירותים הציבוריים להצטרף לשביתה על מנת לקבל את המשכורת שלהם שאינה משולמת. חברות הנפט הפרטיות הודיעו על כוונתם לפטר אלפי עובדים כמחאה על כך שהממשלה הטילה מס כלשהו עליהם. כתוצאה נאלצה הבירוקרטיה של האיגודים המקצועיים להכריז על שביתה ב18 לפברואר. הממשלה שנבהלה התערבה וכפתה בוררות ובינתיים נדחו הפיטורים. אנו רואים בדוגמה זו כיצד הממשלה הבורגנית נלכדה בסתירה. היא  תוקפת את העובדים אך בכך היא מעוררת תנועה מהפכנית ממנה היא  מפחדת.

בינתיים המשבר הכלכלי מעמיק, הפזו הופחת ועומד על יחס של 2.1 לדולר. התפוקה התעשייתית נפלה   ב18%   בינואר בלבד. ייצור הטקסטיל  ירד למינוס 56% וייצור מכוניות למינוס 65%  וזאת למרות שתיאורטית הפיחות של הפסו אמור לעזור לייצוא. הבורגנות הארגנטינית רואה מול עיניה את הסכנות שבהליך. לאחרונה הופיעו בעיתון הבורגני "האומה",  שתי כתבות היסטריות התוקפות  את תנועת האסיפות העממיות. ב14 לפברואר, עמדת המערכת הייתה: " על אף שאסיפות אלו מופיעות כתגובה  להתנהגות המטופשת של המעמד הפוליטי, עלינו לראות את הסכנה שבתנועה זו. מאופן טבעה היא עשויה להתפתח למודל של כוח של סובייטים.( מועצות פועלים). הניסיון מוכיח, ממשיך העיתון, כי  אלמנטים קיצוניים עשויים להשתלט על תנועה זו ולהשיג מה שהם לא יכלו להשיג דרך הבחירות. זה שאנשים רוצים להביע עצמם , זה לא דבר רע, אך להפוך לכוח ממשלתי  זה דבר שונה לחלוטין".

מה שלמעשה הם אומרים כי לדבר מותר אך לאיים על שלטון הקפיטליסטים והבנקאים זה דבר אחר.

ביום שלמחרת, עיתון זה הצהיר כי תנועת האסיפות העממיות מארגנות פוטש. "על העם להירגע ולהבין, המשיך העיתון, כי המדינה לא יכולה להתקיים במצב בו ההמונים עצמם עושים החלטות ובמיוחד כאלו הקוראות לדה לגטימיזציה של הנשיא ,של החלטות הפרלמנט ולהתפטרות השופטים של בית המשפט העליון"

מכתבה זו ברור מהי דמוקרטיה בורגנית. ההמונים יכולים להשתתף בתהליך הפוליטי, כל זמן שהם בוחרים את הבורגנים שישלטו עליהם, אך ברגע שהעם לוקח את העניינים לידים שלו, זו לדעת הבורגנות הפיכה. במשך 20 שנה ההמונים התנסו בכל פתרון בורגני אפשרי, אך מאומה לא נפתר. עתה המוני הפועלים, המובטלים ושכבות הביניים המתרוששות אמרו מספיק, עד כאן! והם החלו לקחת את השליטה על החיים שלהם. זה מפחיד את הבורגנות.

 מאמרי המערכת של העיתונות הבורגנית, קוראים לממשלה לא לוותר, שכן כל וייתור יביא לדרישות חדשות של ההמונים. לאחר פעולות מחאה של החוסכים הקטנים כנגד הבנקים ששדדו אותם, הממשלה הזהירה כי היא תשתמש בכוח. הממשלה כבר השתמשה במשטרה במספר הזדמנויות והתנגשה בפיקטרוס ואף רצחה מספר פעילים. ברור שעתה המשטרה יותר מוכנה לפעול מאשר הייתה בדצמבר. על כן על התנועה לארגן יותר אנשים וועדי פעולה שיארגנו שביתה כללית.

הערה של אלן וודס:

הדרך קדימה:

מהאינפורמציה המגיעה מארגנטינה  ברור כי התנועה המהפכנית בארגנטינה צועדת קדימה והיא מתפתחת לעומק ולרוחב. הבורגנות ומשרתיה אינם מסוגלים לעצור אותה והם נאלצים בשלב זה להסתפק בעיקר באיומים.

הכתבות בעיתון הבורגני "האומה" מראה כי הבורגנות מפוחדת. אין כל פלא בהתקפה של העיתון על תנועת האסיפות העממיות, שכן בצדק העיתון מזהה את הכיוון של ההתפתחות לסובייטיים- לאורגנים של כוח פועלי.האסיפות העממיות אכן אינן אלא מועצות פועלים בשלב התחלתי. ההבדל היחיד בינינו ובין הבורגנות בשאלה זו הוא שבמקום שהבורגנות רואה משהו נורא ומאיים אנו רואים  במועצות את התקווה ואת ההצלה .ההמונים בתנועה, גילו את צורות הארגון המבטאות את הדרישות שלהם.

הפרוגרמה של  כנס הפועלים ושל הכנס האזורי של האסיפות העממיות, מבטאות את צרכי ההמונים, את הדרישה לכוח פועלי. פועלים בכל מקום בעולם יקראו דיווחים אלו בגאווה. הם יבינו כי כוח חדש עולה-כוח פרולטרי. הוא עדיין בחיתוליו, יש לפניו עוד דרך לצעוד לפני שיגיע לבגרות, אולם הוא כבר נולד, הוא כבר תינוק עם אברים בריאים, עם לב חזק ועם ראש. מהו הצעד הבא? כפי שההחלטות אומרות יש לבסס את התנועה בכל עיר ובכל כפר, בכל בית חרושת, מכרה וחווה. יש משהו אחר שהחברים בארגנטינה מבינים. על מנת לנצח על האסיפות העממיות, הפיקטריס והוועדים הנבחרים של הפועלים להתאחד במאבק.

כאשר אנו אומרים כי האסיפות העממיות הן עוברי סובייטיים, אנו מתכוונים לכך, שהם עדיין לא מבטאים באופן מלא את התנועה במקומות העבודה. על כן הצעד הבא חייב להיות  מאבק ליצירת וועדי פעולה במקומות העבודה, הקשורים באסיפות. דרישה זו תתקל בהתנגדות הבירוקרטיה האיגוד מקצועית, שאינה רוצה לראות כיצד היא מפסידה מכוחה לטובת חברי השורה  של האיגודים. אולם לבירוקרטיה זו יש בעיה. העובדים המותקפים נאלצים להיאבק למרות רצון הבירוקרטיה לשתקם. מוקדם או מאוחר הפועלים יאמרו: עד כאן!

יש הכרח לקשור את האוונגרד להמונים ולהבין כי שכבות שונות  יגיעו למסקנות הנכונות בקצב שונה. האוונגרד הוא הגורם הפעיל באסיפות ובפיקטרוס, הוא הקו הראשוני של המאבק.  פעילי האוונגרד הם כוחות החלוץ של המהפכה. אולם הבטליונים הכבדים של מעמד הפועלים עוד לא נכנסו לקרב. על כן ברגע זה יש להימנע מללכת רחוק מדי מההמונים.

 ההחלטה לקרוא ל"סי.סי. סי "  ול "סי.טי.אי" אשר מסרבים להשתתף בתנועת האסיפות העממיות להפסיק את השיחות עם הממשלה, היא נכונה. אולם רוב הפועלים המאורגנים עדיין תחת השליטה הפרוניסטית באיגודים המקצועיים. לא ניתן לעשות מהפכה מבלי לזכות בפועלים המאורגנים.

השמאל באופן מסורתי עוין לפרוניזם ובצדק. אולם זהו דבר אחד להיאבק כנגד ההנהגה הפרוניסטית באיגודים המקצועיים ודבר שונה לחלוטין להפקיר חלק ניכר של מעמד הפועלים המאורגן. במצב הנוכחי בו החלק הימני של הפרוניזם הנמצא בממשלה תוקף את ההמונים, יש פיצולים באיגודים המקצועיים. יש להגיע לחברי השורה של ה"ס' זה טה" ולזכות בהם על ידי השימוש הנכון בטקטיקה של החזית המאוחדת.

בהליך זה התפקיד הראשי הוא של "מפלגת הפועלים" וגם לארגונים ומפלגות נוספות. הכנס הארצי של הפועלים הוא  הצלחה מהפכנית עבור האוונגרד הפרולטרי. אנו שמחים לאומר כי על אף שאיננו מסכימים עם הסיסמה של האסיפה המכוננת, אנו מסכימים לחלוטים עם הסיסמאות שהועלו בסוף השבוע. הן מעניקות לנו את הביטחון שעל סמך סיסמאות אלו, המהפכה צועדת  בכיוון הנכון.