פקיסטן: ההתנקשות בבנאזיר בוטו

בנאזיר בוטו נרצחה במתקפת פיגוע התאבדות.

מנהיגת מפלגת העם הפקיסטני (PPP) אך השתתפה בעצרת תומכי ה-PPP בעיר ראוואלפינדי כאשר התרחשה המתקפה. דיווחים ראשונים דיברו על לפחות 100 הרוגים בהתקפה, אולם חדשות מעודכנות יותר העמידו את ההערכה על 15.

ההתקפה הרצחנית על ה-PPP הגיעה באמצע מסע בחירות אשר בו, לאחר שנים של דיקטטורה צבאית, ההמונים חתרו לשינוי. היה גל של תמיכה ב-PPP אשר היתה אמורה לזכות בוודאות בבחירות לאסיפה הלאומית והאזורית שהיו אמורות להיערך ב-8 בינואר 2008.

הקמפיין צבר תאוצה והאגף המרקסיסטי ב-PPP צבר תמיכה נלהבת במסר הסוציאליסטי המהפכני שלו במקומות רחוקים כגון קאראצ'י והאזורים השבטיים של ווזיריסטן בצפון הרחוק. בחירות אלה היו עשויות לשקף פנייה גדולה שמאלה בפקיסטן. תחזית זו הדליקה נורה אדומה בקליקה השלטת. זה מה שעמד מאחורי הזוועה היום.

היה זה פשע נגד הפועלים והאיכרים של פקיסטן, פרובוקציה רצחנית המיועדת לבטל את הבחירות שה-PPP היתה זוכה בהן לוודאי ולתת תירוץ לדיכוי חדש ולהצגתו האפשרית מחדש של החוק הצבאי והדיקטטורה. זו פעולה קונטר-מהפכנית שיש לגנותה ללא סייג.

מי היה אחראי? זהות הרוצחים אינה ידועה עדיין. אולם כששאלתי חברים בקאראצ'י, התשובה היתה מיידית: "אלה היו המולות". הכוחות האפלים של מהפכות-הנגד בארצות כפקיסטן באופן קבוע מתלבשים במחלצי האיסלאם הפונדמנטליסטי. ישנן אפילו שמועות מסתובבת לפיהן בנאזיר נורתה ממסגד, על אף שהתקשורת המערבית מתעקשת שהרצח היה מעשה ידי מחבל מתאבד.

יהיו אשר יהיו הפרטים הטכניים של ההתנקשות, ויהיה אשר יהיה הפועל הישיר של הפעולה הפלילית הזאת, חוטי הקונספירציה יטפסו ללא ספק מעלה. הפונדמנטליסטים המוסלמים כביכול והג'יהאדיסטים אינם אלא הבובות ושכירי החרב של כוחות ריאקציוניים התבצרו קודם לכן במעמד השליט הפקיסטני ובמנגנון המדינה, ממונים ביד נדיבה על ידי שירותי הביטחון הפקיסטניים, ברוני סמים בעלי קשרים עם הטליבאן, והמשטר הסעודי הלהוט תמיד לתמוך ולממן כל פעילות אנטי-מהפכנית בעולם.

למלחמה באפגניסטן השפעה הרסנית על פקיסטן. למעמד השליט בפקיסטן היו שאיפות לשלוט במדינה לאחר גירוש הרוסים. הצבא הפקיסטני ושירות הביטחון תחבו את אפם לשם במשך עשורים. הם עדיין קשורים בטליבאן ובברוני הסמים (שהם אותו הדבר). ממון רב נעשה מהסחר בסמים שמרעיל את פקיסטן ומערער את כלכלתה, החברה והפוליטיקה שלה.

ההתנקשות בבנאזיר בוטו היא רק ביטוי נוסף לריקבון המוחלט, הניוון והשחיתות אשר מכרסמים באיברים החיוניים של פקיסטן. אומללות ההמונים, העוני, אי-הצדק, אלה משוועים לפתרון. לבעלי האדמות ולבעלי ההון אין פתרון לכך. הפועלים והאיכרים מפנים את מבטם ל-PPP כדי למצוא דרך החוצה.

כמה מאלה שמכנים עצמם "שמאל" יאמרו: אולם הפרוגרמה של בנאזיר לא היתה יכולה לספק דרך החוצה. המרקסיסטים ב-PPP נאבקים למען הפרוגרמה הסוציאליסטית - למען פרוגרמה המקורית של ה-PPP. אולם ההמונים יכולים ללמוד איזו פרוגרמה ואיזו מדיניות הן הנכונות באמצעות ניסיונם שלהם.

הבחירות בינואר היו עשויות לתת להמונים הזדמנות להתקדם לפחות צעד אחד בכיוון הנכון, בהסבם תבוסה מכרעת לכוחות הריאקציה ולדיקטטורה. אז היתה עשויה להיות להם האפשרות ללמוד על פרוגרמות ומדיניות, לא בתיאוריה כי אם במעש. 

עתה נראה כי סביר שתימנע מהם ההזדמנות הזאת. המטרה של פרובוקציה נפשעת זו היא די ברורה: לבטל את הבחירות. עוד לא ראיתי עדיין תגובה מצד שלטונות פקיסטן, אולם יהיה זה בלתי-הגיוני שהבחירות תיערכנה עתה ב-8 בינואר. הם ידחו לפחות בזמן מה.

איזו השפעה תהיה לכך על ההמונים? לפני זמן קצר שוחחתי בטלפון עם החברים של "המאבק" [הסקציה הפקיסטנית של ה-IMT, המתרגם] בקאראצ'י, שם הם נאבקים בבריונים הריאקציונים של ה-MQM (Muttahida Qaumi Movement) במסע בחירות עז. הם אומרים לי שיש תחושת הלם כללית בקרב ההמונים. "אנשים מתייפחים ונשים מקוננות בבתים: אני יכול לשמוע אותם עתה", אמר החבר.

אולם ההלם כבר הופך לזעם. "ישנה התקהלות-מחאה ברחובות קאראצ'י וערים אחרות. אנשים חוסמים את הכבישים ומבעירים צמיגים". זוהי אזהרה למעמד השליט שהסבלנות של ההמונים פוקעת עתה. תנועת ההמונים אינה יכול להיעצר על ידי רצח מנהיג אחר - או על ידי רצח אלף מנהיגים.

ההמונים תמיד דבקים בארגונים ההמוניים המסורתיים שלהם. ה-PPP התפתח מתוך להט התנועה המהפכנית של 1968-1969, כאשר הפועלים והאיכרים התקרבו לתפוס את השלטון.

הדיקטטור זיא (Zia) רצח את אביה של בנאזיר. זה לא מנע את תחיית ה-PPP בשנות השמונים. כוחות הטרור המדינתי רצחו את אחיה של בנאזיר, מורתזאר. אז הם הגלו את בנאזיר וכוננו דיקטטורה חדשה. זה לא מנע מה-PPP להגיע לתחייה מחודשת כאשר 2-3 מיליון בני אדם הגיעו לרחובות לקבל את פניה חזרה.

ההמונים ישתקמו מההלם והאבל בהם הם שרויים עתה. רגשות אלה יוחלפו במהלך הזמן בזעם וברצון לנקום. אולם אין צורך בנקמה אישית אלא בנקמה קולקטיבית. יש צורך להכין את ההמונים למתקפה מהפכנית חדשה שתתמודד עם שורשי הבעיות בפקיסטן.

הקליקה השלטת עשויה לדחות את מועד הבחירות, אולם במוקדם או במאוחר הם יצטרכו לערוך אותן. הריאקציונרים מחשבים כי סילוק בנאזיר יחליש את ה-PPP. זוהי טעות חישוב רצינית! ה-PPP אינו יכול להצטמצם לכדי אדם אחד. אם היה זה נכון, המפלגה היתה נעלמת לאחר הרצח בחסות החוק של זולפיקאר עלי בוטו.

ה-PPP אינו אינדיבידואל אחד, הוא ביטוי מאורגן של רצון ההמונים לשינוי החברה. הוא שלושה מיליון שיצאו לרחובות להריע לשיבתה של בנאזיר. הוא עשרות מיליונים נוספים המתכוננים להביע למען שינוי בבחירות בינואר. מיליונים אלה מתאבלים עתה. אולם הם לא יתאבלו לנצח. הם ימצאו דרכים יעילות להיאבק כדי שקולם יישמע.

ההמונים חייבים למחות על רצח מנהיגת ה-PPP באמצעות תנועת מחאה לאומית: עצרות המוניות, הפגנות מחאה, שיגיעו לשיאן בשביתה כללית. הם חייבים להעלות את דגל הדמוקרטיה: נגד הדיקטטורה! לא עוד חוק צבאי! קראו לבחירות חדשות מייד!

אל להנהגת ה-PPP להיכנע ללחץ כלשהו לדחיית הבחירות. קראו לבחירות ארציות ואזוריות! תנו לקול העם להישמע! מעל הכל, ה-PPP חייב לשוב לפרוגרמה ולעקרונות המקוריים שלו.

בפרוגרמת היסוד של ה-PPP חקוקה המטרה של שינוי סוציאליסטי של החברה. היא כוללת הלאמת האדמה, הבנקים והתעשיות תחת שליטת הפועלים, החלפת הצבא הקיים במיליציה של פועלים ואיכרים. רעיונות אלה נכונים ורלבנטיים היום כפי שהיו כשנכתבו לראשונה!

אין דבר קל יותר מליטול חיי גבר או אישה. אנו, בני האנוש, יצורים שבריריים ונהרגים בקלות. אולם אינך יכול לרצוח רעיון שזמנו יגיע!

מאת אלן וודס
27 בדצמבר ‏2007