מתקפה של מהפכת הנגד בוונצואלה

בימים האחרונים נפוצו שמועות על ניסיון להפיכה צבאית בוונצואלה. ע"פ הסימנים ה- CIA ומנהיגי האופוזיציה האנטי מהפכנית מכינים תוכניות על מנת לנסות שוב להדיח את הנשיא צ'אווס.

למרות שתכנונים כאלו להדחת הנשיא ולתפישת השלטון די רווחים, הפעם התווספו אליהם גילויים של מצבורי נשק וכן מערכה שלמה של דיס אינפורמציה ושקרים כנגד התהליך המהפכני בוונצואלה.

הממשלה העמידה את הצבא בכוננות מלאה. לעניות דעתנו, הדרך היחידה להתמודד עם ניסיונות נוספים לתפישת השלטון היא באמצעות גיוס של הפועלים וההמונים בוונצואלה, אותם אנשים אשר הביסו את הניסיון הראשון להדחת הנשיא ותפישת השלטון באפריל 2002.

שקרים על שקרים

ה"עיתונאית" האמריקנית לינדה רובינזון ירתה את הירייה הראשונה במערכה הנוכחית של הדיס אינפורמציה כאשר כתבה כי בסיסי אימון לטרוריסטים הוצבו על אדמת וונצואלה (כולל ארגון מוסלמי) ואולם לאחר מחאות מצד הרשויות בוונצואלה נאלצה לחזור בה ולהודות כי אין בידיה כל הוכחות לדברים.

קולין פאוול, אף הוא שותף למסכת השקרים ביחס למצב בוונצואלה. הוא הודיע כי ארצו מחויבת לשמירת ההסכם מיוני השנה בין השלטון והאופוזיציה, הסכם שקבע כי על האופוזיציה לכבד את ההליך החוקי כמו גם את השלטון הנבחר באופן דמוקרטי וכי את משאל העם המחודש יש לערוך ע"פ החוקה. מתברר כי מתוך מאות אלפי החתימות שהגישה האופוזיציה בתביעה לעריכת משאל עם מחודש בקשר לנשיא רבות היו שייכות לאנשים מתים ואחרות לאנשים שאולצו לחתום אחרי שהופעלו נגדם שיטות של הטעייה ורמייה. פועלים אולצו לחתום על העצומה תחת איום של פיטורין אם יסרבו לעשות כן. שום מילה על כך לא נשמעה מפיו של קולין פואוול או מפיהם של הקושרים בוונצואלה, רבים מהם מקהיליית האינטלקטואלים אשר השתתפו לאחרונה הועידה שכותרתה הייתה "האיום על הדמוקרטיה בדרום אמריקה: טרור, ניאו-פופוליזם וחולשתו של שלטון החוק". שום מילה לא נאמרה בנוגע לרציחתם של פעילי איגודים מקצועיים בקולומביה או על הדיכוי הממשלתי העקוב מדם בבוליביה. בין המשתתפים היה נשיא קולומביה אשר הנהיג לאחרונה מצב בו הושעו החירויות והזכויות האזרחיות והכוח ניתן לצבא.

בצד ההתגייסות של האינטלקטואלים לטובת האימפריאליזם ונגד הממשלה בוונצואלה ביקרו חברי איגודים מקצועיים של מדינות באירופה ואמריקה הלטינית בקראקס כדי להביע את תמיכתם באיגוד המקצועי ה-CTV המושחת והתומך בתפישת השלטון בעת שזה ערך את הקונגרס השנתי שלו.

חופש הביטוי בוונצואלה

אחד השקרים הגדולים המופצים לאחרונה נוגע בנושא חופש הביטוי ולטענתו אין כל חופש ביטוי בוונצואלה. למעשה וונצואלה היא אחד המקומות הבודדים בעולם בו יכולים קושרים, אנשי אופוזציה, לדבר בגלוי ברחובות ובאמצעי התקשורת על כוונתם להדיח את הנשיא שנבחר באופן דמוקרטי. גם הטענה כאילו הממשלה מדכאת את התקשורת האופוזיציונית וסוגרת תחנות שלה מצוצה מן האצבע. למעשה התחנה היחידה שנסגרה הייתה דווקא תחנה ציבורית קהילתית וזאת על ידי מנהיג של האופוזיציה וזאת מאחר ותחנה זו שירתה את המחוזות של מעמד הפועלים ותמכה בגלוי בעד התהליך המהפכני. מטרת מסע הדיס אינפורמציה היא לגרום לכך שההמונים בעולם לא יידעו את העובדות לגבי המתרחש בוונצואלה.

האם ניסיון הפיכה חדש הוא אפשרי?

למעשה, האופוזיציה האנטי מהפכנית חלשה היום יותר מאשר הייתה באפריל או בדצמבר 2000. היא זוכה להרבה פחות תמיכה עממית. יחד עם זאת, ברור שהמעמד השליט, יחד עם האימפריאליזם, יעשו ניסיון נוסף להדיח את צ'אווס. דבר זה יכול לקרות יותר מהר מאשר חושבים וזאת לאור החרפת המאבק המעמדי בכל אזור אמריקה הלטינית. האופוזיציה מקווה להישען גם על חלקים בצבא המתנגדים לצ'אווס כדי לנסות ולכונן דיקטטורה. אם תיכשל בכך האופוזיציה מבקשת ליצור מצב של אי שקט ותסיסה אשר ייאלצו את האימפריאליזם להתערב. למעשה כל אשר בידיה לעשות הוא לנסות ולהחריף את המצב הכלכלי וברור כי אין בידיה לאסוף אפילו די חתימות כדי לקיים משאל עם נוסף לגבי הנשיאות ואולם היא איננה מעונינת לגלות זאת כדי שלא לזרוע דמורליזציה בקרב שורותיה ובכך לחזק את המהפכנים.

למען תוכנית פעולה כנגד הפיכות עתידיות

ניסיון הפיכה נוסף יהיה, קרוב לוודאי, אלים יותר מאשר זה האחרון מאחר והריאקציונרים יודעים כי על מנת להצליח הם חייבים לחסל את האוונגרד של הפועלים.הקבוצות המהפכניות בוונצואלה געבשו הצהרה משותפת בה דיברו על כך שעם כשלון מהפכת הנגד יש לעבור למתקפה וכי אם העם בוונצואלה יתאחד עם הפועלים והאיכרים של אמריקה הלטינית ושאר העולם, הריאקציונרים יימצאו שהרבה יותר קשה להם לגייס מספיק כוחות חברתיים כדי לחולל הפיכה...עוד קובעת ההצהרה כי חייבת להיות תוכנית כלכלית אשר תטפל בחבלות ובבעיות החברתיות העיקריות של המדינה...לצורך כך, מוצע כי הממשלה, מנהיגי המפלגות האחראיות על התהליך המהפכני, הנהגת האיגוד המקצועי והארגונים ההמוניים האחרים יחלו בגיבוש תוכנית כלכלית, צבאית ופוליטית אשר תוכל להתמודד מול כל גילוי של מתקפת נגד מצד מהפכני הנגד. עיקרי ההצעה לתוכנית כזו יהיו:

מוביליזציה מתמידה של האנשים; אסיפות נבחרות של פועלים במחוזות השונים ובמפעלים המערבות את כל הארגונים ההמוניים, איגודים מקצועיים על בסיס מעמדי, קו-אופרטיבים ומפלגות התומכים בתהליך המהפכני, כדי לדון במצב וכדי לנסח תגובה מאוחדת. לכל ארגון ואזרח חייב להיות החופש המוחלט להגיש את הצעותיו אשר עליהן יש לדון בצורה ראויה.

האסיפות הללו תבחרנה וועדות להגנה על המהפכה ותהיינה אחראיות להכנת תוכניות חירום יחד עם הסקטורים הפרו-מהפכניים בצבא ובממשלה. וועדות אלו תיוסדנה על ידי נציגים, תהיינה זמינות לבחירה מחדש ותבחרנה על ידי כל אסיפה ברמה לאומית, אזורית ומקומית.

מטרת הוועדות הללו תהייה לארגן את הנוכחות הקבועה של הכוחות המהפכניים בכל אזור וכן לארגן הפגנות המוניות בהגנה על התהליך המהפכני כנגד תוכניות ההפיכה של האופוזיציה וכנגד ההתערבות האימפריאליסטית. במקרה של ניסיון הפיכה יהיה על האסיפות והוועדות לארגן הגנה על כל מחוז פועלים, את חלוקת המזון ואת התיאום בין הפעילויות החברתיות הנחוצות.

בה בשעה, יש לייסד וועדות להגנה על המהפכה בתוך הצבא וזאת על מנת לארגן את הסקטורים הפטריוטים והמהפכניים בתוכו.

אין לערוך מחדש משאל עם בנוגע לנשיאות וזאת בשעה שמארגני ניסיון ההפיכה של אפריל 2002 כמו גם את ההרס הכלכלי ממשיכים להלך חופשיים. יש להביא לדין מייד את כל הקושרים והרוצחים של הפועלים והאיכרים.

העמקת המהפכה

תוכנית זו יחד עם סדרת הצעדים הכלכליים המיועדים להעמיק את המהפכה, יסייעו בבידוד הפשיסטים ולהחלשת הבסיס החברתי של הריאקציה. בעקבות צעדי הדיכוי הכלכליים הבין כבר חלק ממעמד הביניים כיצד האופוזיציה שיטתה בו כאשר שיתקה את המקור העיקרי העשיר של המדינה — תעשיית הנפט וכיצד נדחפו מיליוני בני אדם לעוני הולך ומעמיק. החלק הזה של הזעיר בורגנות עשוי להתגייס לטובת התהליך המהפכני או להישאר נייטרלי במקרה הגרוע., דבר זה תלוי בהצלחת העמקת המהפכה יותר ויותר.

הממשלה התחייבה לפעול בצורה משמעותית בשטח החינוך והרווחה והמשאלים מראים כי למעלה מ-50% מן התושבים היו שבים ובוחרים בצ'אווס. יחד עם זאת, עתיד התהליך המהפכני ייקבע על סמך יכולתו של צ'אווס לפתור את הבעיות הלוחצות ביותר על האוכלוסייה וזאת בזמן הקצר ביותר האפשרי כמו גם העלאת רמת החיים.

הסתירות של המדיניות הכלכלית

האבטלה, אשר האופוזיציה מאשימה את הממשלה ביצירתה, היא למעשה תוצר המשבר של השיטה הקפיטליסטית בתוספת החבלה הכלכלית לה גרמו המעסיקים תומכי ההפיכה. הממשלה לא תוכל לפתור את הבעיה במסגרת השיטה הקפיטליסטית או תוך אימוץ של שיטה קפיטליסטית בעלת פרצוף "אנושי" יותר. הממשלה לווה עוד ועוד כספים מתוך תקווה שהתאוששות בכלכלה העולמית תגדיל את רווחיה של וונצואלה מן הנפט ותיתן למדינה מרחב לתמרון גדול יותר מזה של שאר מדינות אמריקה הלטינית. תחזית זו איננה מתמודדת עם הבעיות הכלכליות והחברתיות האמיתיות של וונצואלה אלא עלולה אף להביא להחרפת המצב. יצירת הקו-אופרטיבים הביאה למוביליזציה של מאות אלפי אנשים בוונצואלה. מגמת השלטונות להכניס את הקו-אופרטיבים לתחרות מול הסקטור הפרטי תהייה טעות חמורה. לקן-אופרטיבים הללו עשויה להיות משמעות עצומה בקשר לתהליך המהפכני. 

באפריל 2002, לקחו עובדי קונצרן הנפט PVDSA שהוא הענף מס. 1 בוונצואלה התורם למעלה ממחצית ההכנסה הגולמית של המדינה, את הקונצרן לידיהם וזאת כתגובה לניסיון ההפיכה לו היו שותפים המעסיקים. הם סייעו להביס את התנועה הריאקציונית והראו כי שליטה של העובדים היא הדרך הטובה ביותר להלחם בשחיתות. כך קרה גם במקומות עבודה נוספים. הממשלה התערבה במספר מקרים כדי למנוע את פיטורי העובדים בידי המעסיקים ואולם הממשלה איננה מסוגלת להלאים מפעלים וחברות תחת הפיקוח הדמוקרטי של העובדים כפי שהללו דרשו מאחר ואין חוק המתיר הפקעה של מקומות עבודה ולכן, על הממשלה להעביר חוק כזה.

יחד עם זאת, הממשלה נקטה בכמה צעדים כדי להגן על הכלכלה הלאומית, צעדים הנראים בלתי אפשריים ברוב המדינות הקפיטליסטיות. למרות זאת, היא לא שברה מן השיטה הקפיטליסטית ולכן סופם להתחסל על ידי העסקים הגדולים. לדעתנו, הדרך היחידה להלחם בחנק הכלכלי היא על ידי העמקת המהפכה, הלאמת כל החברות הנמצאות ב"משבר" או שנסגרו, ונתינתם לפיקוח של העובדים. קונצרן הנפט צריך אף הוא להיות נתון לפיקוח עממי, יש להלאים את הבנקים ויש להפסיק לשלם את החוב החיצוני כך שניתן יהיה להשקיע את המשאבים הללו בצרכים החברתיים האמיתיים ובתיעוש המדינה.

צעדים אלו, מתחילים את התנועה בכיוון הסוציאליזם והדמוקרטיה של הפועלים, הם הדרך היחידה לשיפור תנאי החיים והדרך הטובה ביותר להבסת ניסיונות הפיכה נוספים.

כפי שניתן לראות במאורעות של אפריל ודצמבר 2002 בוונצואלה, בהתקוממות בארגנטינה בדצמבר 2001 ובתנועה הנוכחית בבוליביה, הדרך היחידה להבסת הריאקציה היא באמצעות ארגון המוני ומוביליזציה של מעמד העובדים. במאבק הזה, הסולידאריות בין העובדים מכל רחבי העולם היא הכרחית על מנת למנוע מן האימפריאליזם מלחסל את המהפכה באמריקה הלטינית. ההמונים ברחבי היבשת כבר מראים את הדרך, מוונצואלה לארגנטינה ומקולומביה לבוליביה. חמושים בפרוגרמה מקורית והנהגה מהפכנית, הנצחון מובטח. זוהי מטרת המהפכנים בוונצואלה, בוליביה ושאר היבשת. 

15 בנובמבר 2003