מרד המלחים של הצי בריטי-הודי – 1946

אחד הפרקים המפוארים ביותר של המרד המתמשך כנגד הדיכוי הבריטי נרשם עם ההתקוממות של מלחי הצי הבריטי-הודי ב-1946. ב-18 בפברואר אותה שנה מלחים וימאים של הצי שהוצבו על ספינת הקרב "טאלוואר", בנמל בומבי, פתחו בשביתה. הם מחו נגד התנאים הגרועים בכלל ונגד המזון הגרוע שקבלו בפרט.

למרות שביום הראשון המחאה הוגבלה לשביתת רעב שלווה, הסימנים למרידה גדולה בהרבה ההולכת וקרבה כנגד השליטים הבריטיים כבר החלו לצוץ בשטח. ב-19 בפברואר, המלחים הודיעו על השביתה למלחים אחרים ששהו במבצר בבומבי וכן למלחים שבבסיסי הצי האחרים. הם השתלטו על משאיות צי, עלו עליהן, הניפו דגלים אדומים והחלו לסייר ברחבי העיר בומבי. הם הזמינו את המוני העיר להצטרף למאבק בו פתחו. כתוצאה מכך, החלו רגשות כנגד האימפריאליזם הבריטי להתפשט כשריפת ענק בכל רחבי האזור.

בערבו של ה-19 בפברואר 1946, חלקים נוספים של הצי הצטרפו למרידה. הדגלים הבריטיים נקרעו מעל רוב הספינות של הצי ששהו בנמל בומבי ובמקומם הניפו הימאים דגלים אדומים לצד דגלי המפלגות הפוליטיות אשר היו מעורבות במאבק למען עצמאות.

בתוך 48 שעות האימפריאליזם הבריטי ניצב בפני המרידה הגדולה ביותר שאירעה ביחידות הצי. המסר של המרידה הזו החל להתפשט מפה לאוזן ואח"כ באמצעות הרדיו (המורדים השתלטו על תחנת הרדיו) לבסיסים הצבאיים בכל רחבי הודו. כמה ממנהיגי המלחים שידרו מסביב לשעון דיווחים על ההתקוממות לצד שירים מהפכניים. המרידה התפשטה ל-74 ספינות, 20 ארמדות ו-22 יחידות של הצי לאורך החוף. אלה כללו את בומבי, כלכותה, קראצ'י, מדרס, קוצ'ין וווישפאטאם. ב-20 בפברואר רק 10 ספינות ושתי תחנות צי נותרו מחוץ למרידה הכוללת.

בתחילה המרד נראה כספונטני אולם זו איננה האמת כולה. בערבו של ה-19 בפברואר הוקמה באופן רשמי וועדת שביתה. האתת מ.ס. קאהן והקצין הזוטר מפעיל הטלגרף מאדן סינג נבחרו פה אחד לתפקידי הנשיא וסגן הנשיא של הוועדה. שניהם היו מתחת לגיל 25. אחד היה מוסלמי והשני סיקי, ובחירתם הייתה צעד מודע שמטרתו לדחות את החלוקה הדתית שהוזרקה לתוך תנועת השחרור על ידי מנהיגים בורגניים מקומיים ואדוניהם הבריטיים.

מלבד המשימות שהוטלו על וועדת השביתה, אחת המטרות החשובות שהוסכם עליהן הייתה לערב את המפלגות הפוליטיות כדי להשיג את תמיכתן. למרבה הטרגדיה, המפלגה הקומוניסטית של הודו (CPI) איבדה את הנהגת התנועה למען עצמאות עקב מדיניותה ההרסנית של תמיכה באימפריאליזם הבריטי תחת מה שכונה "חזית אנטי פשיסטית" אשר הוכתבה על ידי האליטה הסטליניסטית אשר בקרמלין. דבר זה הוביל לצניחה מהירה של התמיכה במפלגה הקומוניסטית בתוך תנועת השחרור. הבורגנות ההודית העולה ומנהיגיה ניהלו באותו זמן מו"מ למען הסכם עם הבריטים. הם, לא פחות מהבריטים, גילו עוינות לכל התקוממות מהפכנית באותה פרשת דרכים היסטורית עדינה בה ניצבה תת היבשת.

גאנדי שיקף זאת כאשר באופן גלוי גינה את התקוממות המלחים. מנהיגי המפלגה הקומוניסטית איבדו שוב את ההזדמנות לקשור בין ההמונים המהפכניים. הם לא עשו דבר על מנת לקשור את המרד בצי עם השביתות שפרצו בתעשיית הטקסטיל, ברכבות ובתחומים אחרים בכל רחבי הודו. אפילו מנהיגים כמו סובהש צ'אנדרה בוס לא היו מסוגלים לקשר את התנועה הזו עם המרידה שפרצה בצי הבריטי-הודי. הוא היה מעורב יותר בהרפתקה ראוותנית והלך עמה רחוק מידי כאשר שלח את הצבא הלאומי ההודי (INA) להלחם בכוחות הבריטיים, תחת הרושם של המשטר היפני הריאקציוני!

הקונגרס והליגה המוסלמית לא היו מוכנים לתמוך במרד מאחר וחששם היה מחדירה של רעיונות מהפכניים ושל מאבק מעמדי לתוך התנועה אותה התאמצו ככל יכולתם לקרוע על בסיס של קווים דתיים תוך שימוש מעשי תרמית והטעייה. למרות הבגידה הזו והיחס המתנכר של מנהיגי הבורגנות הלאומית, התנופה המהפכנית של ההתקוממות העניקה לה עוצמה משלה. התלהבות מהפכנית, רגש ותשוקה התערבבו. הארץ כולה מלאה בהדי הסיסמה, "תחי המהפכה".

הסיסמאות הללו חשמלו את בומבי כולה. אחד מן המשוררים של התקופה, ג'וש מליהבדי חיבר פסוקי שירה מלאי התלהבות כדוגמת הפזמון הבא:

מטרתי היא הצמיחה; שמי הוא קדוש מעונה

סיסמתי היא מהפכה, מהפכה מהפכה.

ב-21 בפברואר כוחות ההלם הבריטיים פתחו באש חיה נגד הימאים בשעה שיצאו מבסיסם שבמבצר בומבי. הפרובוקציה הזו הפכה התקוממות לא אלימה למרד מזוין. פרצו התנגשויות מזוינות בין כוחות העלית הבריטיים והימאים המתמרדים במשך כל אותו יום. בסופו של היום הראשון דווח על הרוג אחד בבומבי, אולם ביום השני 14 מלחים נהרגו בקראצ'י. פועלי התעשייה שהצטרפו למרידה יחד עם המלחים הפכו למטרה להתקפות ברוטליות מצד הכוחות הבריטיים.

ב-22 ןב-23 בפברואר 250 מלחים ופועלים נטבחו על ידי הכוחות האימפריאליסטיים. לפי מקורות של עדי ראייה, נראה כי ההמונים המדוכאים בכל תת היבשת התקוממו בתנועה מהפכנית נגד השלטון הבריטי. עם המאורעות הללו העבירה וועדת השביתה המהפכנית את מפקדתה לצי של "נרבה". המלחים הפנו עתה את נשקם לעבר הספינות ולעבר מתקני הצי הבריטי ומפקדותיו שבחוף. צפירות אזעקה נשמעו מכל סיפוני הספינות. הם הודיעו במערכות הכריזה כי על מנת להגן על חבריהם שבערים ובנמל הם יאלצו להשמיד את הבסיסים והמתקנים הצבאיים הבריטיים במידה ואלו יעיזו לתקוף.

הממשלה הבריטית בלונדון הייתה בהלם. ראש הממשלה הבריטי מטעם ה"לייבור" קלמנט אטלי, תוך ייאוש גמור, הורה למחוץ את ההתקוממות תוך שימוש ברוטלי בכוח צבאי. מפקד הצי ההודי-בריטי, האדמירל גודפרי איים על המלחים המורדים ב"כניעה או חיסול". מי שכונה מנהיג התנועה לעצמאות ואחד מן הבכירים שבחברי הקונגרס ההודי הלאומי, סרדאר וולבאבי פאטל, עבר בגלוי לצדם של הבריטים. הוא הוקיע את ההתקוממות והביע תמיכה באולטימטום הבריטי. בהתקוממות הזו ההנהגות הלאומיות של הודו, הן ההינדו והן המוסלמית, הפכו לבעלי הברית של האימפריאליסטים הבריטיים. דבר זה חשף את האופי המעמדי האמיתי שלהן ואת תפקידם כמשתפי פעולה בסיפור המתמשך של המעבר משלטון בריטי לשלטון מקומי ולעצמאות.

בינתיים, מטוסי הקרב הבריטיים פיזרו כרוזי איום מעל לספינות המורדים. בתנאים כאלה סארדר פאטל הצהיר את הצהרתו המפורסמת כי: "רק קבוצה קטנה של צעירים גסים, חמומי מוח ובלתי שפויים מנסה לערב עצמה בפוליטיקה באמצעות מעשים כאלו, כאשר אין לה דבר וחצי דבר עם פוליטיקה."

מבודדים, מפוכחים ומיואשים אחרי התפקיד והגישה כפויי הטובה אותו שיחקה ה"הנהגה הלאומית, כלפי ההתקוממות, מ.ס. קהאן העלה בפני וועדת השביתה הצעת כניעה. אולם הוועדה בת 36 החברים דחתה את ההצעה. חלפו כמה עשרות שעות. "ההנהגה הלאומית" המתונה החריפה את מאמציה לבודד את ההתקוממות בצי מתנועת ההמונים למען עצמאות אשר פעלה ברחבי תת היבשת. דמורליזציה אחזה בחברי וועדת השביתה.

ישיבה נוספת של וועדת השביתה נפתחה בשעות המוקדמות של ה-24 בפברואר על גבי ספינת הקרב "טלוואר". כעת התברר יותר ויותר כי אין כל אפשרות נוספת מלבד כניעה. בישיבה האחרונה שלה העבירה וועדת השביתה החלטה שהיוותה את המסר האחרון של המלחים המהפכנים להמוני הפועלים של תת היבשת הדרום-אסיאנית. ההחלטה אמרה: "ההתקוממות שלנו מאורע היסטורי חשוב בחיי עמנו. בפעם הראשונה זרם דמם של פועלים במדים ושלא במדים בעת אחת ובשל מטרה קולקטיבית. אנחנו הפועלים במדים לעולם לא נשכח זאת. אנחנו גם יודעים שאף אתם, האחים והאחיות הפרולטריים, לעולם לא תשכחו זאת. הדורות הבאים, בלומדם את הלקח, יסיימו בהצלחה את מה שלא יכולנו להשיג היום. יחי המוני הפועלים. תחי המהפכה".

לאחר הכניעה מרבית המנהיגים והפעילים של ההתקוממות נאסרו והוצאו להורג למרות כניעתם. מנהיגי הבורגנות הלאומית סירבו להשמיע כל מחאה. אפילו לא זעקה חלושה יצאה מפי המפלגות הלאומיות הללו שהתחפשו למובילי התנועה למען עצמאות.

מכל מקום, הפרק הזה קיים כאחד הפרקים הגדולים ביותר של סיפור המאבק לעצמאות מהשלטון הבריטי. למרות העובדה שהתקוממות זו חוסלה התנועה הראתה לבריטים מה מצפה להם בעתיד. אחת מתוצאות ההתקוממות הייתה שראש הממשלה הבריטי קלמנט אטלי נאלץ להודיע שהבריטים יעזבו את הודו לפני יוני 1948. כזו הייתה המהלומה שהונחתה על בטחון השליטים הבריטיים עם התקוממות המלחים אותה נאלצו הבריטים להדוף. הבריטים, בשיתוף עם ההנהגה הלאומית הבורגנית, האיצה את התהליך של חלוקת הארץ לפי קווים אתניים ודתיים. לאחר הפרק הזה הם השתמשו בטכסיסים כדי לא לעזוב את תת היבשת מאוחדת בכל צורה שהיא, או כקונפדרציה או בכל מבנה על פוליטי אותו יכלו להעלות על דעתם לפני המאורעות המהפכניים.

מדיניות ה"הפרד ומשול", אשר אותה למדו הבריטים מקיסרי רומא, הפכה כעת למהלך שלם. הגוף החי של תרבות בת אלפי שנים נחתך לשניים ודמם של 2.7 מיליון נשמות תמימות נשפך.

ישנה שתיקה פושעת ואי בהירות בקשר לפרטים של הפרק המפואר הזה במערכת החינוך הן זו של הודו והן זו של פקיסטן. כמה מאורעות דומים ופרקים מפוארים אחרים צריכים עדיין לצאת לאור. עדיין, זכר התקוממות הצי רודפת את בעלי הכוח מלונדון דרך איסלמבאד לדלהי. המטרה של לימוד והעברת המסר והשאיפות של ועדת שביתת המלחים של פברואר 1946 נופלת על הדור העולה הנוכחי של צעירים ופועלים. דבר זה אפשר להשיג באמצעות מהפכה סוציאליסטית מוצלחת באיזו מן המדינות הקיימות היום בתת היבשת. ניצחון סוציאליסטי באיזו מן ארצות הללו יוביל באופן בלתי נמנע ליצירתה מרצון של פדרציה סוציאליסטית של תת היבשת הדרום-אסיאנית.

ספטמבר 2003